האם תוכלו לחזור בכם מחתימתכם על 'כתב ויתור על טענות' כלפי רשות ציבורית?
האם תוכלו לתבוע את הרשות הציבורית, חרף הויתור ?
ובכן, נשיב על השאלה הזו בסיפור אמיתי שהתרחש לא מזמן במחוזותינו.
חברה יזמית נדרשה לחתום על כתב התחייבות שלא לתבוע פיצויים לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבניה עליו כלפי מע"צ.
לטענתה, חתימתה זו לא נעשתה מרצון חופשי אלא בשל החשש כי אם היא תתעכב עם הבניה יבוטל הסכם שלה עם צד ג', במקרה זה חברת "דור אנרגיה", להקמת תחנת דלק.
בהתאם להסכם של החברה היזמית עם חברת "דור אנרגיה" היה על החברה להשלים רכישת נכס בתוך 120 יום ממועד חתימת ההסכם. במקביל, היה על דור אנרגיה לקדם את בניית התחנה לאחר השגת ההיתרים והאישורים הנדרשים לצורך הקמתה והפעלתה בשטח הנכס.
דא עקא, כאשר החלו החברה ו'דור אנרגיה' לפעול לקבלת היתר הבניה לבניית תחנת התדלוק, הסתבר כי מע"צ מתכוונת להקים בצומת שליד החלקה אי תנועה וכתוצאה מכך לא תהא ליוצאים מתחנת התדלוק אפשרות לחזור לכביש.
ככל שתכנון זה היה יוצא לפועל, לא הייתה כדאיות כלכלית בהקמת תחנת דלק במקום וכפועל יוצא היה נפגע קשות ערך החלקה.
מע"צ הייתה אחראית על מתן אישור התחברות תחבורתית של החלקה ותחנת התדלוק לכביש השירות של הכביש וממנו.
בבית המשפט טענה החברה היזמית כי אחת הדרישות של מע"צ כתנאי למתן האישור היה כי התובעת תחתום על כתב התחייבות שלא לתבוע פיצויים לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבניה. עוד טענה החברה היזמית כי מאחר שחלפו יותר מ 12 חודשים מאז רכישת הנכס על ידה, חששה היא כי 'דור אנרגיה' תבטל את ההסכם ועל כן, נאלצה בכורח ובכפיה להסכים לדרישת מע"צ.
בבית המשפט עמדה איפוא הטענה כי מסמך ההתחייבות שנכפה על החברה היזמית, אינו חוקי, אינו מוסרי ולפיכך בטל. עוד נטען כי התנאת מתן אישור מע"צ בויתור על זכות התובעת לתבוע לפי סעיף 197, נעשתה בחוסר סמכות ומהווה פגיעה מהותית בעיקרון חוקיות המינהל.
בכתב התביעה כללה החברה היזמית שני סעדים עיקריים:
1. להצהיר על בטלותו של כתב הוויתור;
2. לחייב את מע"צ בנזקים הכספיים שנגרמו לה בשל האיחור הרב שחל במתן אישור ההתחברות לכביש.
מנגד, מע"צ הציגה נתונים אחרים בבית המשפט. בכלל זה טענה מעצ כי המצב התכנוני של המקרקעין, המורכבות הכרוכה בשינוי והתאמת התכנית לתחנת התדלוק, המשאבים המוגבלים של מערך התכנון, ריבוי הגורמים המנהליים והמקצועיים שהיו מעורבים בהליך, והיקף העבודה השוטף, - מלמדים כי משך הטיפול בבקשה היה סביר.
לעניין כתב הוויתור נטען כי נוכח המצב התכנוני של המקרקעין בעת רכישתם על ידי התובעת, בהתחשב במורכבות השינוי המבוקש והתאמת התכנון הקיים לתחנת הדלק, על כל העלויות הכרוכות בכך, הרי שוויתור התובעת על הגשת תביעה לפי סעיף 197 מבטא השתתפותה בעלויות העודפות שנגרמו לקופה הציבורית, בין היתר בשל שינוי התכנון ועיכוב במימושו, מחמת האינטרסים המסחריים של החברה היזמית.
החלטת בית המשפט לא עשתה חסד עם מעצ:
בית המשפט קבע כי אמנם משך הזמן לאישור התכנית, היה סביר ועל כן לא הסכים לפסוק כנגד מעצ נזקים כספיים.
עם זאת, לעניין כתב הוויתור נקבע כי הסיפא של סעיף 199ד(א) לחוק התכנון והבניה מאפשר לצדדים להגיע להסכמות ביניהם, בשאלת הפיצויים לפי סעיף 197 לחוק, כפי שעשו הצדדים כאן.
בית המשפט לא התעלם מכך שהתובעת חששה ובצדק, כי התנגדותה לדרישת מע"צ אשר עלתה ברגע האחרון, לחתום על כתב וויתור, תביא לכך שמע"צ לא תגיש את התכנית המתוקנת, ובשל כך תיוותר היא במצב בו אינה יכולה לממש את הסכם 'דור אנרגיה', וש'דור אנרגיה' תהא רשאית לבטל ההסכם.
ביהמ"ש שוכנע כי חתימת החברה היזמית על כתב הוויתור לא נעשתה מרצון חופשי, אלא בשל החשש כי דור תבטל את ההסכם, בשל העדר היתר בניה כדין. משכך נקבע כי יש קשר סיבתי מובהק בין הדרישה הנכפית לחתום על כתב הוויתור לבין החתימה עליו בפועל והסכמת התובעת שלא להגיש תביעה לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבניה. לפיכך נקבע כי מתקיימים בענייננו יסודות עילת הכפייה הקבועים בסעיף 17 לחוק החוזים.
התביעה נתקבלה במובן זה שנקבע כי כתב הוויתור עליו חתמה התובעת הושג בכפייה ובוטל כדין.
