מעשה בחברה שהיתה לה מסגרת אשראי מאושרת בחשבון העו"ש גובה 100,000 ₪ וכן יתרת פקדון מטח"י. חשבון החברה ניצל באותה עת רלוונטית את מלוא סכום המסגרת וכשהבנק קיבל סדרה של שיקים לפרעון הוא סירב לכבד אותם.
קרא עוד1. חברה החזיקה חשבון בבנק דיסקונט וחרגה ממסגרת האשראי שניתנה לה. חובה לבנק עמד על סכום גבוה. הבנק שלח לחברה ולמי שהיה מנהלה והבעלים של רוב ממניותיה מכתב דרישה לפירעון היתרה החריגה שבחשבון.
2. בינתיים קרסה החברה ומנכ"לה ברח לחו"ל. בעליה החדשים של החברה היו מעוניינים שהחברה תמשיך להתקיים ועל כן פנו לבנק והתחייב לעשות כל מאמץ על מנת שהחברה תמשיך להתקיים. בנוסף, ביקשו האחרונים להגדיל את קו האשראי לחברה באופן שיעמוד על חצי מליון ש"ח וכן הודיעו לבנק כי מאותה עת יתווספו הם למורשי החתימה בבנק.
במקביל, הודיעו הבעלים לבנק כי הם מתחייבים "לבדוק בחיוב לקיחת אחריות על החברה", כי הם "עומדים מאחרי החברה" וכן כי בכל מקרה של שינוי בעלות הם יודיעו לבנק מראש על כך וכן ידאגו שיתרת הח-ן תתאפס.
3. עם זאת, מלבד "המילים היפות" לא חתמו הבעלים החדשים על כתב ערבות או על מסמך דומה אחר.
4. בחלוף הזמן, חובה של החברה לבנק הלך וגדל ופניות הבנק לחברה עם העתקים לבעלים כי יפרעו את החוב לא נענו.
1. ראובן החזיק במחצית ממניותיה של חברה וכן שימש כמנהלה. משנקלעה החברה לקשיים כלכליים, הגישו בעליה והעותר ביניהם, בקשה לפירוקה. ניתן צו פירוק, ולחברה מונה מפרק קבוע. במסגרת הליכי הפירוק, דרש המפרק מראובן לפרוע את חובו כלפי החברה. העותר טען כי עומדת לו זכות קיזוז בגין שני סוגי חובות שהחברה חייבת לו: האחד, חוב בגין שכר עבודתו בחברה; השני, חוב בגין ערבות שהוא נתן לחברה ולא קיבל אותה חזרה.
2. בית המשפט שדן בסוגיה עמד על התכליות העומדות בבסיס הסדר הקיזוז בחדלות פירעון, והדגיש כי אחת מתכליותיו החשובות של הסדר זה היא ההגנה על "נושיה הקטנים" של החברה. הצורך בהמשך קיומו של הקשר העסקי גם בתקופות של אי-יציבות כלכלית הוא המצדיק מתן "מעין בטוחה" זו בידיהם של אותם נושים אשר יוכלו לממשה בעת קריסתה של החברה.
