כללי מעשה בית-דין מבוססים על רעיון הסופיות.
במילים אחרות: לאחר שעניין נדון על ידי הערכאות המשפטיות המוסמכות, תוך שניתן לכל אחד מהצדדים יומו בבית המשפט, הרי שהכרעה שיפוטית סופית שהתקבלה כדין היא מחייבת, ומכוחה נוצר מחסום דיוני המונע התדיינות משפטית חוזרת באותו עניין.
כידוע, לכללי מעשה בית דין שני ראשים: השתק עילה והשתק פלוגתא:
השתק העילה מונע התדיינות נוספת בתביעות שנידונו בהליך שהוכרע;
השתק פלוגתא מונע התדיינות חוזרת במחלוקות עובדתיות ומשפטיות שנידונו לגופן ונקבע לגביהן ממצא פוזיטיבי בהליך הקודם.
בהתאם לפסיקה ענפה המבחן הקובע אם מדובר בזהות עילות הוא מבחן רחב למדי:
כך למשל נקבע כי גם במקרה בו שתי תביעות מבוססות על עילות הזהות רק בבסיסן או במקרה שבו בתביעה המאוחרת נכללים פרטים ומרכיבים נוספים שלא פורטו בתביעה הקודמת, מדובר בעילות זהות.
עוד נקבע כי בחינת היותה של עילה זהה לשם יישום כלל "השתק העילה" אינה תהליך של השוואה מתמטית מדוקדקת בין טענות, תתי נסיבות ושאר מרכיבים משניים המבדילים בין העילות.
אלא ההשוואה בין התביעות מתמקדת בשאלה האם מבחינה מהותית עסקינן בשתי התדיינויות הנוגעות לאותו עניין עצמו:
כאשר צד להליך מעלה טענה בדבר השתק עילה בשל עילות תביעה זהות, המבחן לו נזקק בית המשפט חורג מן הבחינה הפרטנית של שני כתבי התביעה זה מול זה. הוא בוחן האם על-פי מהות הדברים מדובר בשתי התדיינויות הנוגעות לאותו עניין עצמו והאם הזכות או האינטרס המוגן שנפגעו בשתי התביעות זהים. כמו כן בוחן בית המשפט את מידת הדמיון בתשתית העובדתית הניצבת ביסוד שני ההליכים...
ודוק: אין צורך שההליך הראשון יכלול את כל המרכיבים הנכללים בהליך הנוסף.
כך גם כשעולה טענה של השתק פלוגתא הרי שיישום קיומה הוא רחב למדי, ובהתאם להלכה הוא משתרע גם על שאלות עובדתיות וגם על שאלות משפטיות שנידונו בין הצדדים והוכרעו באופן פוזיטיבי על ידי בית המשפט.
הכלל המוכר במסגרת הליכים אזרחיים חל אף בגדרי ההליכים המנהליים שגם בהם "נקודת המוצא היא שאין לחזור ולהתדיין בנושא שכבר הוכרע, ולכן דחייתה של עתירה בעבר תהווה טעם טוב לדחייתה של עתירה חוזרת באותו עניין.
כך, עשוי הכלל לשמש את הרשות המעוניינת להדוף עתירות חוזרות של עותר באותו עניין, וכן עשוי הוא לשמש גם את האזרח מקום בו הרשות טוענת נגדו טענה שכבר הוכרעה בהליך קודם בין הצדדים.
דברים אלה נטועים היטב בהלכה:
"צד לדיון בבית המשפט הגבוה לצדק איננו בן חורין להעלות מחדש עניינים שהם בבחינת דבר שפוט בדיון קודם. הכלל הזה חל על דיוני בית המשפט הגבוה לצדק אם לפי תורת 'מעשה-בית-דין' ואם משום שבית המשפט לא ירשה לבעל דין להטרידו שנית בדבר שכבר הובא לפניו קודם לכן והוכרע על ידיו, או יכול היה להיות מובא לפניו" - בג"צ 20/64 "המסייר" בע"מ ועוד רבים.
